פסק-דין בתיק עפ"ת 6698-04-11

          א. קולה - שופט;

1.         המערער הורשע בבית המשפט קמא (כב' השופט הבכיר (כתוארו אז) חנא סבאג) בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

            המערער, הגיש ערעור  על הכרעת הדין ולחלופין על חומרת עונשו.

2.         כעולה מעובדות כתב האישום ביום 17.8.08, בסמוך לשעה 13:30, ותוך כדי נהיגת המערער במשאית מסוג וולבו (להלן: " המשאית") פגע המערער בהולך רגל- המנוח אליהו מזרחי (להלן: " המנוח") שעה שהמנוח חצה את הכביש במעבר חציה (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח באורח אנוש ולאחר מכן, מת מפצעיו.

            יוער כבר עתה, כי בעובדות כתב האישום נכתב כך; " באותו זמן, בצדו הימני של הכביש, כיוון נסיעת הנאשם, נמצא על פי דברי הנאשם - רכב מסחרי (להלן: "המסחרי") אשר הוחנה כך שחלקו השמאלי היה על הכביש וחלקו הימני על המדרכה הימנית וכן כאשר חלק מהמסחרי היה על מעבר החצייה".

            לעובדת היותו של הרכב המסחרי על גבי מעבר החצייה חשיבות בתיק זה, ועל כך להלן. אולם, דומני שמנסח כתב האישום חרג מניסוחו התקין של כתב אישום. כתב אישום יכיל, כמצוות המחוקק, בין השאר, את " תיאור העובדות המהוות את העבירה ..." (סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)), התשמ"ב - 1982.

          זאת ועוד, האמירה ולפיה " נמצא - על פי דברי הנאשם - רכב מסחרי ..." מקומה לא יכירנה כלל בעובדות כתב אישום, הבאות לבטא את עמדת התביעה!

3.         סופו של יום וכאמור לעיל, בית המשפט קמא, קיבל את עמדת המאשימה והרשיע את המערער במה שיוחס לו, קרי, עבירה של גרם מוות ברשלנות ועבירות הקשורות באי האטה, ואי עצירה לפני מעצר חציה.

4.         בית המשפט קמא קבע בהכרעה עובדתית, כי הפגיעה במנוח הייתה בסמוך למעבר החצייה "ואף יתכן שהפגיעה הייתה על מעבר החצייה עצמו" (עמ' 27 להכרעת הדין שורה 30).

5.         על בסיס עובדה זו קבע בית המשפט קמא, כי המערער התרשל בכך שלא עשה את מירב המאמצים להבחין במנוח, וכי אין בעובדה ולפיה המערער לא ראה את המנוח ולא יכול היה לראותו בשלבים מסוימים בנסיעה, כדי לפטור את המערער מאחריותו לתאונה.

            לקביעת השופט קמא, " היה על הנאשם לעצור לפני מעבר החצייה ולבחון את סביבתו היטב, אף אם הדבר ידרוש מהנאשם לקום ממושב הנהג ולהישען לפנים ..." (עמ' 37 שורות 23 - 26).

6.         בית המשפט קמא בחן את סבירות גרסת ההגנה, אל מול סבירות גרסת התביעה, ומצא כי גרסת ההגנה אינה סבירה כלל ועיקר, ולעומת זאת גרסת המאשימה סבירה וכך קבע בית המשפט קמא " ניתן לקבוע כי המנוח לא חצה את הכביש באופן המתואר על ידי הסנגוריה וכי המנוח חצה את הכביש על מעבר החצייה השני ובסמוך לו, לאחר שהקיף את הרכב המסחרי שחנה במקום" (עמ' 29 שורות 1 - 4).

            טיעוני המערער

7.         באת כוח המערער טוענת בתמצית, כי לא הוכח כלל, ובוודאי לא ברמה הנדרשת במשפט פלילי, של מעבר לספק סביר כיצד ארעה התאונה והיכן, על הכביש, נפגע המנוח. לטענתה, כל ספק סביר בהתרחשות התאונה, צריך לפעול לטובתו של המערער.

8.         עוד טוענת ב"כ המערער, כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא, אינה מתיישבת עם הראיות שבתיק ואף אינה מסתברת לגופה.

            לטענתה, לא סביר כלל ועיקר שנהג רכב כבד יאלץ לקום ממקומו לפני כל מעבר חצייה, על מנת לבדוק את קדמת משאיתו.

9.         באשר לקביעת בית המשפט קמא, כי גרסתו של המערער, אינה סבירה הרי שלשיטתה, בין כך ובין כך, מדובר בהשערות ולטענתה, גרסת המערער, עדיפה וסבירה על פני זו של המשיבה כאן.

10.        עוד טוענת ב"כ המערער, לעניין אשמו ורשלנותו של המנוח, דבר שהיה צריך להשפיע הן על הכרעת הדין והן על עונשו של המערער, אשר בנסיבות חורג לחומרה.

            טיעוני המשיבה